המודל שניסיתי להתוות לא יהיה שלם ללא דיון קצר בתפיסת הקדושה והפולחן של מגילת המקדש ושל כת קומראן . במקום אחר אפיינתי את תפיסתה של כת קומראן בהשוואה לתפיסתם של חז"ל , ואילו כאן אסתפק בדיון קצר בצלע שלישית זו אשר תאפשר להגדיר את גישתם של הצדוקים באופן מעמיק יותר . המגילות ההלכתיות מקומראן מלמדות על החמרה מאין כמוה בדיני טומאה וטהרה ועל שימת דגש במרכזיות הכוהנים בפולחן . כך למשל מגילת המקדש קובעת כי קרבנות החטאת , האשם והזבחים של הכוהנים מופרדים מן הקרבנות של יתר העם , תקנת הפרושים באשר למימון קרבנות התמיד מכספי מחצית השקל נדחית , וימי המילואים נקבעים כמועד שנתי של חניכת המקדש והכוהנים . על פי ממ"ת , תרומות וקרבנות הגויים טמאים ואין לקבלם , שחיטת חולין מותרת אך ורק במקדש , מעשר הבהמה והנטע הרבעי נאכלים בידי הכוהנים ( ולא בידי הבעלים , ( הפרה אדומה נשרפת ב'מעורבי שמש' ( ולא בטבול יום , ( וכמה וכמה אנשים 'פגומים' בגופם או במוצאם אסורים להיכנס למקדש - עמוני , מואבי , ממזר , פצוע דכה , כרות שפכה , סומים וחירשים . באסכולת הקדושה אזהרות חוזרות ונשנות מפני טומאת המקדש , ונכתב שם בפירוט על חילול ...
אל הספר