רובן המוחלט של המחלוקות בין הצדוקים לפרושים 17 ) מתוך ( 21 מתקשרות לשאלת הקדושה . הצדוקים הדגישו את מרכזיות הכוהנים בפולחן בשל קדושתם ומכיוון שהם ראויים יותר לבוא במגע עם הקודש , החמירו בדיני טומאה וטהרה כדי לגונן על קדושת המקדש וקודשיו , החמירו בדיני שבת כיוון שיש בשבת קדושה שהאל האציל עליה , והחמירו בדיני העונשין משום קדושת האל המתחללת בשל העברות . אין ספק שהפרושים חז"ל הכירו שבכל אלו יש קדושה , והם ודאי לא הקלו בה ראש . ובכל זאת , כיצד ייתכן שלמרות המצע הדתי המשותף , המקרא , הם הגיעו למסקנות הלכתיות ומעשיות כה שונות בארבעת תחומים אלו ? אמנם עצם המושג ' קודש' ברור ומובן , אך השפעותיו המעשיות רבות פנים . השאלה היא איזו התנהגות מתחייבת בשל הזיקה בין כל אחת מאותן הלכות לבין הקודש ? בעבור הצדוקים ההשפעות המעשיות מרחיקות לכת , ואילו בעבור הפרושים חז"ל הן מוגבלות יחסית . אם שורש המחלוקת בין שתי הכיתות נוגע להשפעותיה של הקדושה על בני האדם , הרי שאלת היסוד איננה 'מה קדוש ' ? ( נושא זה הרי מוגדר בתורה , ( אלא 'מהי מהות הקדושה : ' ? עד כמה יש להרחיק לכת ולהיזהר שלא לפגוע במה שהאל קידש או שלא ל...
אל הספר