ויכוח צדוקי-פרושי בנוגע לשאלה אם כתבי הקודש מטמאים ידיים מוזכר במשנת ידים : 'אומרים צדוקים : קובלין אנו עליכם פרושים ! שאתם אומרים : כתבי הקדש מטמאים את הידים , וספרי המירס אינם מטמאים את הידים . אמר רבן יוחנן בן זכאי וכר נ . ' [ . " ביסוד עמדת הפרושים עומדת התפיסה כי ניתן להבדיל בין טומאת הידיים לטומאת יתר הגוף וייתכן מצב שרק הידיים נטמאות . תפיסה זו התפתחה בקרב חכמים בימי הבית . התקנה כי מגע ידיים טמאות מטמא תרומה מיוחסת בתלמוד הבבלי להלל ולשמאי . במשנת ידים היא מוגדרת 'דברי סופרים , ' ורמוזה כבר בספר יהודית ( ראשית ימי החשמונאים לכל המאוחר , ( ואילו באוונגליון של מרקוס היא מכונה 'מסורת זקנים . ' תקנת טומאת ידיים גורסת כי ידיו של אדם שנגע בראשון או בשני לטומאה נטמאות , אף על פי שגופו אינו נטמא . כמו תקנת טומאת ידיים , גם התקנה כי כתבי הקודש נכללים בטומאות המטמאות ידיים מיוחסת לסופרים , אם כי יש המתארכים אותה למאה הראשונה לספירה לכל המאוחר . יש בתקנת טומאת כתבי הקודש פרדוקס : כיצד ייתכן שדבר קדוש מטמא ? רבים ניסו לשער את סיבתה 48 על יחסה של כת קומראן למקדש ולשאלת טהרתו , החל בממ"ת וכל...
אל הספר