החמרת הצדוקים בדיני העונשין ומקומה בתולדות המשפט העברי הקדום

כל ניסיון לשרטט את מוסדות המשפט ואת הליכי המשפט בישראל בימי בית ראשון ושני ייאלץ להתבסס על חוקי התורה ועל שברי עדויות מעטות שאינן מצטרפות לתמונה שלמה . כך נותר פער גדול בין קובצי המשפט המקראי לדינים ולכללים בספרות התנאים והאמוראים , פער של מאות שנים רבות . זאת ועוד , גם התורה וגם ספרות חז"ל הם קודם כול קובצי משפט תאורטיים ולא תמיד ניתן להסיק מהם כיצד נהגו בתקופה זו או אחרת . לפיכך כמעט בלתי אפשרי לקבוע כיצד נהגו יהודי ארץ ישראל בתקופה החשמונאית ובימי בית הורדוס . אילו מהנחות היסוד של המשפט החז"לי נהגו כבר בתקופת בית שני ? האם עמדות מנוגדות לאלו של חז"ל , המצויות בספרות החיצונית , במגילות קומראן , בכתבי פילון ויוסף בן מתתיהו משקפות את הדינים שנהגו בפועל באותה תקופה ? בתוך כך עולה השאלה האם הדינים שחז"ל מייחסים לצדוקים , או לכל הפחות חלק מהם , נהגו הלכה למעשה בטרם התפתחו דיני חז"ל או צברו תמיכה ? שאלה אחרונה זו איננה יכולה לזכות למענה ממצה בשל מיעוט הידיעות , אם כי ניתן למצוא במחקר הנחות יסוד לא מנומקות או השערות המבוססות עליהן הגורסות כי ההלכה הצדוקית קדמה לזו של חז"ל . ברצוני להעלות כ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי