על פי מקורות דוז"ל , הצדוקים והפרושים נחלקו בדעותיהם באשר ליום המדויק שיש לקצור בו את העומר ( ביכורי השעורים ) ולהביאו למזבח , וכן באשר למועד שיש לחגוג את חג השבועות ' ) עצרת . ( ' כאן מתגלים הבדלים בלוח המועדים של שתי הכיתות . אף שאלו הן הלכות מועד , יש להן נגיעה ברורה לשמירת השבת , כפי שיתברר בהמשך . במשנה ובתוספתא נזכר כי הבייתוסים התנגדו לדעה הפרושית שהעומר נקצר במוצאי יום טוב , כלומר במוצאי החג ראשון של שבוע הפסח , ומן ההקשר ברור שלדעתם העומר נקצר 'ממחרת השבת' ממש , כלומר במוצאי שבת . התוספתא והתלמוד הבבלי מייחסים לבייתוסים את ההלכה הקובעת שגם מועד העצרת הוא לאחר השבת . הסכוליון למגילת תענית כתב יד אוקספורד מייחס עמדה זו לבייתוסים , ואילו כתב יד פארמה מייחס אותה לצדוקים . הקושי המרכזי בניתוח עדויות אלו כרוך בהבהרת עמדת הבייתוסים צדוקים . לאחר איזו שבת הם סבורים שיש לקצור את העומר : זו שבתוך שבוע הפסח ( לאחר החג הראשון ) או זו שלאחר תום שבעת ימי חג הפסח כולו ? בפרק הראשון הגעתי לידי המסקנה שסביר יותר שהצדוקים והבייתוסים החזיקו באותה משנה הלכתית משמדובר בשתי קבוצות שחז"ל בלבלו ביניה...
אל הספר