צביונם של יישובי הגליל במאה הראשונה לסה"נ , בין גדולים ובין קטנים , היה מקומי , כפרי , חוץ מטבריה - הפוליס היחידה בגליל שחזותה מונומנטלית . הבנייה ביישובים הכפריים , בין שנכנה אותם עיר קטנה ובין שנקרא להם כפר גדול , הייתה פשוטה , ללא תכנון מוקדם ובמרבית המקרים השתמשו בחומרים מקומיים . מראה היישובים למי שהביט עליהם מבחוץ היה אחיד למדי . בתי המגורים בציפורי נבנו במדורג על מדרון הגבעה וכך גם ביודפת ובגמלא . גם נופם האדריכלי של היישובים היה דומה , וחוץ מבית כנסת שנוספו עליו מבנה גדול אחד או שניים לצורכי ציבור , הבתים הפרטיים מילאו בצפיפות את קו האופק . ובכל זאת , כשם שציפורי אינה דומה לטבריה , וההבדל אינו רק במקומן הטופוגרפי השונה אלא בעיקר בטיב הבנייה ובסוגי המבנים בכל אחד משני היישובים , כך גם במרחב הכפרי נמצא גיוון מה במרקם היישובי ובחזות החיצונית השונה ממקום למקום . התמונה היישובית המצטיירת מהממצאים הארכאולוגיים מורה אפוא מצד אחד על דמיון ומצד אחר על גיוון בין יישוב אחד למשנהו , גיוון שמקורו כפי הנראה ביכולתם הכלכלית של תושבי הכפרים בגליל , באוריינטציה התרבותית שלהם , במידת פתיחותם ובמ...
אל הספר