בתולדות הספרות המצרית הקדומה היה מן הדוגמטיות והקיבעון , אך היו גם התפתחות ושינוי . הדוגמטיות באה לידי ביטוי בטוגות שליוו את כל תקופות ההיסטוריה המצרית הקדומה : אוטוביוגרפיה , ספרות מתים , הוראות חכמה , סיפורים , המנונים ותפילות . אבל הייתה כאמור גם התפתחות . כך 'כתבי הפירמידות ' הקדומים נועדו למלא רק את צורכי המלכים , אולם כבר 'כתבי 51 טור , 11 שורות 52 . 3-1 ראו לעיל , בסעיף על ספרות החכמה הדידקטית . 53 נ' שופק , 'קנון וקנוניזציה במצרים העתיקה , ' י ' קפלן ( עורך , ( ספריות ואוספי ספרים , ירושלים תשס " ה , עמ ' 54 ורסו , טור , 2 שורות . 9-5 הארונות ' היו פופולריים יותר , ואילו 'ספר המתים ' וספרים אחרים העוסקים בעולם הבא עמדו לרשותו של כל אדם . הוראות החכמה נעוצות בתקופות הממלכה הקדומה והתיכונה במסגרת מנהלית או מלכותית , אבל בתקופות מאוחרות יותר הן פנו לכל האנשים ') הוראת אני , (' גברה בהן הנימה הדתית והודגש היחס שבין המאמין לאלוהיו ') אמנמאפת / 'ענח ' ששונקי . (' ספרות החכמה העיונית ו ' שירי מנגן הנבל' מתקופת הממלכה התיכונה נושאים חותם של פסימיות , וזו נמשכה ב ' שירי מנגן הנבל' בתקופ...
אל הספר