השירה המצרית הושמעה בליווי כלי נגינה , והיא הייתה בעלת מקצב קבוע , שהודגש על ידי מחיאות כפיים והקשה בכלי נקישה . היחידה הבסיסית של השיר היא השורה שהיא יחידה עצמאית מבחינה תוכנית ותחבירית . לכל שורה שתי הטעמות או שלוש . לעתים קרובות השורות חוברות זו לזו ויוצרות יחידות של צמדי שורות , שלשות שורות וכדומה . מחרוזת של מספר יחידות כאלו יוצרת בית . בשירה המצרית שליטים אמצעים סגנוניים הדומים בחלקם לאלה של השירה המקראית : חזרה , השמט ( אליפסה , ( תקבולת צלעות , שורות ובתים , משחקי מילים ושימוש במילים בעלות צליל דומה , פזמון חוזר , דימויים ולשון גבוהה . ניתן להבחין בתולדות השירה המצרית בהתפתחות מלשון חזרה , ששלטה באלף השלישי לפסה " נ , למבנה של תקבולת , ששלט עד המאות הראשונות לסה " נ . השירים המצריים מתחלקים לשתי קטגוריות עיקריות : שירי שבח והלל - המנונים ( לאל , למלך ) ושירי בידור ועונג ') שירי מנגן הנבל' ושירי אהבה . ( המנונים לאלים המנונים לאלים נתחברו החל מימי הממלכה התיכונה , ושיא היצירה בתחום זה היה בתקופת הממלכה החדשה . המנונים אלו , שליוו כנראה את הפולחן במקדש ואת טקסי החגים , בנויים בתב...
אל הספר