המונח ספרות המקרא כולל את כל הספרים שבספר הספרים , שהרי התנ " ך הוא הקורפוס של הספרות המקראית . לעומת זאת לספרות המצרית הקדומה אין קנון או קורפוס מוגבל . לפיכך המונח ספרות מצרית נתון במחלוקת : האם יש לכלול במונה זה את כל הטקסטים שנתגלו בחפירות הארכאולוגיות ובכללם כאלו שהם בעיקר נוסחאות , כגון טקסטים רפואיים , מתמטיים ומאגיים ' ? בדיון הנוכחי נפרשת יריעה רחבה ככל האפשר של הספרות המצרית ונדונים כל הטקסטים שהם בעלי אורך מינימלי ורצף ענייני , ואשר משקפים מידה כלשהי של יצירתיות . גם קביעת הסוגות של הספרות המצרית קשה . שהרי , להוציא את המונח ? באית , המציין את חיבורי החכמה , אין בלשון המצרית מינוח לסוגות . כאן מסווגת הספרות המצרית בהתאם לאמות המידה של צורה ספרותית , תוכן , סגנון ולעתים גם מינוח , ומחולקת כדלקמן : ספרות דתית , טקסטים היסטוריים , סיפורים ואגדות , שירה , ספרות חכמה וספרות בית הםפר . מלבד אמות המידה הנזכרות גם להיבט הכרונולוגי של היצירות חשיבות רבה לחקר הספרות המצרית הקדומה , משום שהוא מאפשר לעקוב אחר תהליך התפתחותן של הסוגות השונות . אולם לרוע המזל , רוב היצירות המצריות השתמרו ...
אל הספר