סוגה היא מונח מודרני . אין מילה המבטאת את המושג הזה בשפות העתיקות במזרח הקדום , אך יש בהן שפע של שמות לסוגות מוגדרות , ולפיכך אפשר לראות בסוגה תופעה שהייתה קיימת במציאות שפעלו בה הסופרים בעת העתיקה . בסביבה שלא הייתה בה חשיבות למחבר אמתי ( כנגד מחבר בדוי , ( ושמקוריות לא תפסה בה מקום מרכזי כלל ועיקר , זכתה להערכה דווקא הדבקות בנורמות המקובלות . חריגה מועטה מן הנורמות המקובלות האלה התקבלה בסובלנות , לעתים זכתה להערכה , אולם אך ורק כל עוד עמד הטקסט במסגרת הדרישות של סוגה מסוימת . כך למשל המנון שומרי טיפוסי הסתיים בדברי שבח לאל או לגיבור שתחילתו סופרה בגוף החיבור . הדבר היה שכיח עד כדי כך שהמילה השומרית ל'שבח ' ( ZAMD הפכה באכדית למילה המציינת את הנבל , שנגינתו ליוותה את הסוגה הזאת Asammu ) סוגות פיוטיות אחרות נקראו אף הן על שם כלי נגינה , הן בשומרית הן באכדית '" . הגם שכינויי הסוגות במזמורי ספר תהלים אינם גזורים באורח דומה משמות כלי נגינה , מן הדין להזכיר שהמחקר המודרני של המזמורים החל עם התוויית םוגות - מה שהמחקר הגרמני כינה - Gammgen שהיו מבוססות במידה רבה על הדגמים של ספרות כתב היתדות...
אל הספר