במקרים רבים המסורת המקראית כפי שהועלתה על הכתב איננה יצירת יש מאין , ואין היא משיחה לפי תומה אלא מתייחסת למסורת קודמת , רווחת ופופולרית - בין מסורת שבעל פה ובין מסורת שבכתב - שנדחתה ולא נכנסה למקרא . המעשה הכתוב התמודד עם המסורת הבעייתית ועיבד אותה כדי להכשירה 'לבוא בקהל ה , " וזאת אגב ביאורה ושינויה המינימלי ; מצד אחד ביקש הסופר המבאר להתאים את המסורת לעולמו הדתי הרוחני המוסרי , ומצד אחר התאמץ לשמור על דמיון מרבי למקור , וזאת כדי לזכות באמון הציבור האמון על המסורת הקדומה . הליכה זו על חבל דק , תוך פולמוס סמוי עם המסורת הרווחת , היא תהליך פרשני מובהק , המקנה למסורת משמעות חדשה . ניתן אפוא לומר כי ראשית התהליך הפרשני נתרחשה עם מזיגת המסורות מכלי אל כלי , במעבר מן המסורת שבעל פה למסורת בכתב . מי שמבקש להתחקות אחר המסורת הדחויה , לדושפה ולשחזרה , יוכל לעשות כן בדרכי ה י ארכאולוגיה הספרותית , ' על ידי גילוי רמזים ליסודות דחויים בפריפריה או אף בספרות החוץ מקראית . יסוד שנדחה ולא נתקבל במקרא עשוי היה להמשיך את חייו במסורת שבעל פה , עד אשר בשלב כלשהו , בשעה שלא נתפס עוד כמאיים על עולם האמונו...
אל הספר