המבקש לעסוק בתולדות פרשנותו של המקרא חייב לפתוח את מסעו בגילויה של הפרשנות הפנים מקראית . בפרשנות פנים מקראית כוונתי לאור שטקסט מקראי אחד זורה על משנהו - אם כדי לפתור בעיה המתעוררת בהקשר קרוב או רחוק , ואם כדי לסגל את הכתוב לאמונותיו ולדעותיו של הפרשן . הטקסט המפרש עשוי להימצא הרחק מן המפורש , סמוך לו או אף בקרבו . לא בכל המקרים יהא אחד מן השניים בחזקת מפרש , ומשנהו בחזקת מפורש : לעתים יפרשו השניים זה את זה אהדדי . יש במקרא ביטויים של פרשנות גלויה , המכוונת במפורש אל טקסט ידוע - כגון עיבוד הספרות ההיסטוריוגרפית בספר דברי הימים , טיפולו של בעל מזמור היסטורי בתהלים ( כגון מזמור עדו ) במקורותיו שבספרות התורה , או פירושו של חוק מחוקי ספר הברית ( כגון חוק העבד , שמ' כא ( 11-2 בספר דברים ( טו . ( 18-12 לצד הפרשנות הגלויה קיימת פרשנות סמויה , שיקלוט הקורא הרגיש , אם עינו פקוחה ולבו נכון לקלוט אותן רמיזות של מחברים , עורכים , מסדרים ובעלי תוספות ששיקעו את היחידה הספרותית במקום ששיקעוה או שיבצו בתוכה או לצדה משהו משלהם , כדי להאיר אותה באור חדש . הפעילות הפרשנית היא פעילות יצירתית במלוא מובן ה...
אל הספר