מבוא

ההיסטוריוגרפיה המקראית המאוחרת , שנוהגים לכנותה ההיסטוריוגרפיה שלאחר הגלות , ( exilic historiography post- ) היא חלק מתוך קורפוס ספרותי רחב : ההיסטוריוגרפיה הקדומה בישראל בתקופת הבית הראשון והשני . הנציגים הראשונים של סוגה ספרותית זו הם החיבורים ההיסטוריים הגדולים שבמקרא , ובעקבותיהם נכתבו החיבורים ההיסטוריים שבספרים החיצוניים וספרים אחרים . ניתן לומר אפוא כי כתיבת היסטוריה הייתה תופעה תרבותית עקיבה ורצופה בישראל , ביטוי אותנטי להווייתו הרוחנית והאינטלקטואלית של עם ישראל , לנטיותיו הספרותיות ולהנחות יסוד בעולמו הדתי . שאלות רבות הנוגעות לספרות ההיסטורית המקראית הן נושא לוויכוח מתמשך במחקר המקרא העכשווי , וביניהן שאלת ההגדרה של הטוגה הספרותית , ההיקף המדויק של הכתיבה ההיסטורית וגבולותיה הכרונולוגיים . דומה שיש בין החוקרים הסכמה רחבה , מפורשת או בשתיקה , בשאלת ההיקף של התופעה הספרותית . דעה מקובלת היא שההיקף המקורי של הספרות ההיסטורית הישראלית היה רחב בהרבה ממה שיש בידינו היום , ושלא כל החיבורים שנכתבו לאורך התקופה הארוכה אכן הגיעו לידינו . ' לעומת זאת הגבולות הכרונולוגיים של היצירה הספר...  אל הספר