ספרות התורה , ספרות הנבואה , ספרות המזמורים וההיסטוריוגרפיה המקראית - כל אלה מונחים שגורים בחקר המקרא , ובדין : הם מעוגנים כולם בעריכת המקרא בכל מהדורותיו הקדומות , העברית , היוונית , הארמית והלטינית . התורה עומדת לעצמה - אף שאינה אחידה מבחינה סוגתית , ויש בה חוק , שירה וסיפור - וזאת מתוקף היותה גיבוש ראשון של כתבי קודש , שנחתם בשלב שבו ספרים אחרים עדיין לא היו כתובים , לא כל שכן מקודשים . כבר בתורה גופה , ולא רק במסורת שמחוצה לה , מעוגנת תפיסת התורה כדבר האלוהים למשה , ואף בזאת ייחודה . ספרות הנבואה היא מונח שיסודו לא רק עריכתי קנוני , היינו הקובץ נביאים אחרונים , אלא במידה רבה גם סוגתי דברי אלוהים לנביאיו , אף שגם בספרות הנבואה נכללים שירה ופרוזה . ספרות המזמורים היא מונח סוגתי מובהק - שירה שבה אדם פונה לאלוהים - וגם הוא מעוגן במסורת העריכה הקנוניה , ביצירת האנתולוגיה ספר תהלים . ההיסטוריוגרפיה המקראית אף היא סוגה מובהקת , וגיבושה במסגרת העריכתית של נביאים ראשונים - ומאוחר יותר ברצף הספרים עזרא ונחמיה ודברי הימים - מעמיד גם אותה על ייחודה הברור בספרות המקרא . שונה מאלה המונח ספרות הח...
אל הספר