שירה ופרוזה

סימנה המובהק של שירה המקראית הוא אפוא הטור בן שתי הצלעות . בדרך כלל קל מאוד להבחין בין טורים הבנויים לפי הדפוס הזה לבין סדרת משפטים של סיפר או פרוזה אחרת , למשל : ויהי כאשר כלו הגמלים לקזתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו וקני למילים על ידיה עשךה זהב משקלם . ויאמר בת מי אי ; הגילי נא לי היש בית אביך מקום לנו לליחבר כד . ( 23-22 או : ועזמךתם ועשיתם כי הוא ח ? מו 1 כם וביניכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו ךק עם חכם ונבון ד ; ג 1 י הגדול הזה . כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אלהינו ? כל קךאנו אליו . ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התוךה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום 1 דבי ד . 18-6 ואולם לעתים הגבול המפריד בין פרוזה לשירה מיטשטש : וילך איש מבית לוי ותהר האשה ותלד בן ותצפנהו קזלשה ירחים : ותקח לו תבת גמא ותשם בה את הילד ותתעב אחתו מךחק ותרד בת פךעה ונערתיה הלכת את התבה ותךא ותשלח את אמתה ותראהו את הילד ותחמל 5 ? ליו ותאמר  אל הספר
יד יצחק בן-צבי