מהי מהותה של השירה המקראית?

היחידה הבסיסית בשירה המקראית היא טור בן שתי צלעות : לעתים נוספת צלע שלישית , אך תוספת זו אינה משפיעה על המבנה הבסיסי . כל צלע היא בדרך כלל בת שלוש או ארבע מילים , אם כי במקרים בודדים היא עשויה לחרוג מכלל זה במילה או שתיים . באמצע הטור יש תמיד הפוגה קצרה , מפסק ( צזורה , ( המקבילה לפסיק במשפט בפרוזה . בסוף כל טור יש הפוגה ארוכה יותר , המקבילה לנקודה או לנקודה ופסיק בפרוזה . לא היה בשירה המקראית משקל קבוע שהוגדר על ידי מספר נתון של מילים , הברות או הטעמות , כמו המשקל בשירתם של עמים רבים אחרים ( ובשירה העברית של ימי הביניים ;( הטורים היו בעלי אורך דומה בלבד . גם חריזה לא הייתה בשירה המקראית . משום כך הייתה מלאכת כתיבת השירים בוודאי קלה יותר עבור המשוררים העבריים הקדמונים מאשר עבור משוררים אחרים בימי קדם . ובכל זאת הצליח מבנה השירה המקראית ליצור את אותו הרושם של סדר וקביעות הנוצר בספרויות אחרות על ידי המשקל או החריזה . הסיבה לכך כבר נרמזה לעיל ; הסימן המובהק של שירה הוא דפוס קבוע החוזר על עצמו בכל טור : מספר מסוים של יחידות החוזר על עצמו בכל טור , או חרוז בסוף כל טור או צליל זהה המקשר בין ...  אל הספר