בשנת 1753 פרסם לות את ספרו 'הרצאות על שירת הקודש של העברים / שבו הציג תאוריה חדשה בדבר הכללים שעליהם מבוססת השירה המקראית . לטענת לות שירת המקרא בנויה על פי רוב משורות בעלות שתי צלעות . לעתים צלע ב חוזרת על הנאמר בצלע א ולמעשה אומרת את אותו הדבר במילים שונות : אשיךה לה' בחף אזמךה לאלהי בנערך * 1 תה ' קד . ( 33 פעמים שהאמור בצלע ב הפוך מן הנאמר בצלע א : נאמנים פעעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא ( מש ' כז . < 6 ויש שצלע ב משלימה את צלע א : גפן ממעךים תסיע רזגךש גוים ותטעה 6 rt פ . 19 לות כינה את תבנית הכתיבה הזאת הקבלת צלעות , ( paraiieiismus membromm ) ובעברית חדשה היא מוכרת בשם תקבולת . לות טען כי התקבולת היא העיקרון שלפיו נכתבה שירת התנ"ך . את שלושת סוגי התקבולת שהודגמו לעיל כינה לות תקבולת נרדפת , תקבולת ניגודית ותקבולת משלימה או תקבולת סינתטית . יש לציין כי כבר לפני לות דנו מלומדים יהודים ונוצרים רבים בסוגיית המבנה של שירת המקרא . בימי הביניים וברנסנס באירופה עורר נושא זה עניין רב בחוגי מפרשי המקרא . י- אבות הכנסייה , פרשנים נוצרים מאוחרים יותר ואף גדולי המדקדקים והמשוררים היהודים בספרד ...
אל הספר