השירה קשה להגדרה ; הקו המפריד בינה לבין הפרוזה איננו תמיד ברור . ואולם ניתן להצביע על כמה ממאפייניה הבולטים . ללא ספק השירה היא צורת כתיבה המעוצבת בתשומת לב מרובה לניסוח הדברים , כתיבה שבה המילים וצירופיהן - מה שהמשורר דן צלקה כינה 'החתונות הקטנות בין המילים ' - עומדים בראש מעייניו של המחבר . יתר על כן , השירה מצטיינת בכך שהיא נכתבת לעתים קרובות בתבניות קבועות , כגון משקל קבוע או חריזה בסוף כל טור . השירה גם רוויה תדיר מטפורות וצירופי מילים בעלי ^ צמה ; דווקא מפני שהיא יצירת אמנות ולא שיחה שגרתית , מפני שהיא נכתבת במטרה שתיקרא ותישמע שוב ושוב , ניתן למשורר החופש לסטות מהרגלי שפת היומיום , ששולט בה הצורך בהבנה מידית . בבואנו לדון בשירת המקרא , אנו ניצבים בפני קושי מיוחד - להחליט אילו חלקים בתנ " ך תואמים את ההגדרה הזאת . קושי זה מחריף לאור העובדה שהמקרא עצמו איננו מציין אילו פרקים בו הם בגדר שירה . למעשה אין מונח מקראי המקביל במדויק למילה שירה במובנה המודרני ( קרי מילה השווה בהוראתה למונחים Dichtung , poesie , poetry בלשונות אירופה . ( המילה שירה במקרא מציינת סוג של שיר , לא קטגוריה כלל...
אל הספר