בס"א ה' נתפס כמלך שארמונו בשמים , והוא יורד להר מסוים כדי לכרות לבני ישראל ברית , שבמסגרתה הוא ימלוך עליהם והם יעבדו אותו . הברית נכרתה על קובץ חוקים , והם תנאיה . בתפיסה זו מהדהד הטופוס של מלך הקובע משפטים צדיקים לניהול חברה מתוקנת , דימוי עתיק ונפוץ במרחב הסהר הפורה . הדימוי של מלך יושב בשמים וממלכתו על הארץ מובע בשני כתובים המצטרפים זה לזה . האחד הוא דבר ה ' בהקדמה למתן החוקים בהר האלוהים : 'כה תאמר |* GC יעקב ותגיד ללני ישראל : אתם ךאיתם אשר ; ישיתי למורים [ ... ] ואתם תלדו לי מנףלכת כהנים וגוי קדוש' ( שמ ' יט . ( 6-3 אם ישראל נחשב ממלכה , ה' הוא מלכו . הכתוב האחר הוא חוק המזבחות , שהפתיח שלו מנוסח באופן דומה : 'כה תאמר אל לני יקךאל אתם ךאיתם כי מן השמים ךבךתי עמכם [ ... ] בכל המקום אשר [ ת ] ןכיר את קמי אבוא אליך ובך ? תיך' ( שם כ . ( 22-18 מעון ה ' בשמים , ומשם יבוא לכל מקום שקוראים אליו וזובחים לו שם . הברית הממליכה את ה' על עם ישראל נכרתה באמצעות משה , המתווך בין ה ' המלך ובין זקני ישראל נציגי העם , והעם כולו קיבל את מלכות ה ' ( שם יט ; 8-7 כד . ( 8-3 ס " א מדגיש את רצון העם : ...
אל הספר