דוגמה זו , ששימשה להמחיש את תופעת השברים ברצף העלילה ונמצאה מדגימה גם את יתר סוגי הקשיים המלמדים על חוסר אחדות ספרותית , תשמש עתה להמחיש את הפתרון לקשיים הללו . פתרון זה עולה מאליו כאשר מפרידים בין הקטעים המתחרים והסותרים , היינו בין שני קטעי ההנחיות , בין שני קטעי הביצוע , בין שני קטעי התגובה ובין שני דיווחי סיום המכה , ומסדרים אותם , כצורתם , כלשונם ובסדרם , בנפרד . תוצאת ההפרדה היא שלפנינו לא סיפור אחד אלא שני סיפורים . כל סיפור שלם בפני עצמו , ללא פגם וללא חיסור או ייתור . כל אחד מהסיפורים רצוף מבחינת עניינו ועקיב בהנחותיו ובנקודת ראותו . למפרע מתברר שכל סיפור אחיד גם בסגנונו . שני הסיפורים מספרים על המים אשר נהפכו לדם בידי משה ואהרן , והם אפוא שתי מהדורות של 'אירוע ' אחד , אבל אינם זהים : הם נבדלים לא רק בסגנון אלא גם בתוכן העלילה ובהשקפה המתבטאת " המסקנה העולה היא שהסיפור שלפנינו נראה כפי שהוא נראה - רווי סתירות , כפילויות ושברים ברצף - מפני שהוא למעשה צירוף של שני סיפורים , חיבור העשוי משני טקסטים שהיו קיימים תחילה בנפרד ולאחר מכן נכרכו יחדיו . ומתברר שצירופם של שני הסיפורים נעש...
אל הספר