חכמי ימי הביניים היו נכונים אפוא לשער שהתורה איננה יצירת סופר אחד - כי יש בה כתובים שכפי הנראה נוספו בשלב מאוחר - ובכך הניחו את היסודות לערעור על הנחת האחדות הספרותית של התורה , אך מתברר עתה שלא קלעו בכך לפשוטם של הדברים . בניגוד לדעתם של חכמים אלה , הימצאותם של פסוקים שלא אמרם משה איננה עדות לחוסר אחדות ספרותית , כי לפי פשוטה כל התורה לא נאמרה בפי משה " . הראיות לחוסר אחדות ספרותית באות מקשיים אחרים ולא מן הכתובים המלמדים על זמנה של התורה . 47 למשל השימוש בשם 'אור כשדים' בימיו של אברהם ( בר י יא ; 31 , 28 טו ( 7 או ההנחה ש'פלשתים' ישבו בדרומה של ארץ כנען בתקופת האבות ( למשל שם כא ; 32 כו 1 ואילך ) ובתקופת יציאת מצרים ( למשל שמ י כג . ( 31 דוגמאות לאנכרוניזם מעין זה ראו : א ' מלמט , 'ראשיתו של עם ישראל : לחקר קדם ההיסטוריה הישראלית , ' קתדרה , 18 ( ניסן תשמ " א , ( עמ ' 21-3 ( נדפס מחדש : הנ ' יל , ישראל בתקופת המקרא , ירושלים תשמ " ג , עמ ' . ( 23-3 48 כפי שהשכיל לראות ברוך שפינתה בחיבורו 'מאמר תאולוגי מדיני , ' שפורסם בשנת , 1670 אלא שבעקבות ראייה נכונה זו נטה שפינוזה לייחס את כל התו...
אל הספר