בעקבות פיענוחן של שיטות כתיבה מן המזרח הקדום החלו חוקרים להשוות את הנאמר בתעודות שנכתבו בשיטות אלה למסופר בתנ " ך . למשל כתבים היסטוריים מצריים סייעו לחוקרים למקם את הסיפור המקראי על יציאת מצרים בפרספקטיבה של ההיסטוריה המצרית . הם מצאו כי נרטיב זה שייך לכאורה לתקופת רעמסס השני או בנו מרנפתח , והזיהוי של מקורם המצרי של שמותיהם של אנשים אחדים המופיעים בסיפור ( משה , פינחס ואחרים ) ושל מקומות ( פיתום , רעמסס ועוד ) חיזק את הרושם שבבסיס נרטיב זה עומד אירוע היסטורי אותנטי . מאידך , היעדר ראיות לנוכחות שמית מערבית משמעותית במצרים באותה התקופה והיעדר כל אישור - הן בטקסטים המצריים הן בממצאים הארכאולוגיים - לעזיבה המונית של עם משועבד , מעמידים בספק גדול את ממדי היציאה ממצרים כפי שתוארה בספר שמות ( שישים ריבוא אנשים ונוסף על כך נשותיהם , ילדיהם , צאנם ובקרם , ( לפיכך הניחו היסטוריונים רבים שהסיפור המקראי אכן מבוסס על אירוע היסטורי כלשהו , אלא שעם הזמן הוחל על שנים עשר שבטי ישראל , וכך הפך הסיפור למיתוס לאומי . הכתבים שהגיעו לידי החוקרים בעקבות החפירות במסופוטמיה ובאזורים הסמוכים לה העשירו את ידי...
אל הספר