חקר המקרא התקדם במהלך מאה שנות האור עד כדי כך שבסוף המאה השמונה עשרה נחשב כל היבט של המקרא נושא ראוי לחקירה המדעית , והספקנית לעתים , של מלומדים ; כתוצאה מכך הופרכו בזו אחר זו פרשנויות והשקפות אשר עמדו ביסוד הנצרות מראשיתה . עתה כבר דחו מלומדים פרוטסטנטים את הפרשנות שלפיה סיפורי התנ '' ך מרמזים על הברית החדשה ; במילים אחרות , סיפורי יצחק , יהושע ודמויות אחרות לא התפרשו עוד ככוללים רמזים על חייו של ישוע . יתרה מזו , הוטל ספק גם באפשרות שנבואות כוונו אל אירועי הברית החדשה . עתה סברו לדוגמה שנבואתו של ישעיהו כי 'הנה העלמה הךה וילדת בן' ( יש ' ז ( 14 לא כוונה להולדת ישוע ממרים הבתולה כפי שטענה הנצרות מקדמת דנה : הנוצרים שלמדו עברית מקראית ידעו כי המילה 'עלמה ' פירושה נערה או אישה צעירה ולאו דווקא בתולה . יתרה מזו , בעיני המחקר סביר היה הרבה יותר להאמין שנבואה זו עוסקת בהולדת תינוק בימיו של ישעיהו עצמו , ולא במי שעתיד היה להיוולד יותר משבע מאות שנים לאחר מכן " . לכן , אם צוטטו דברי ישעיהו בבשורה על פי מתי בקשר להולדתו של ישוע ( מתי א , ( 23 לא היה זה אלא בבחינת הערה היסטורית פשוטה או רמיזה ...
אל הספר