לפרשנות המקרא היהודית יש היסטוריה מפוארת ומרתקת . מאז צמיחתן של ארבע ההנחות שנזכרו לעיל היא גדלה והתפתחה לספרות המדרשית של המאות הראשונות לסה " נ , בארץ ישראל ובבבל , ובמאות הבאות גם בספרד , בפרובנס ובארצות אשכנז . ודאי מעניין לעקוב אחר התפתחויות אלה בפירוט , ואולם ענייננו כאן בעליית פרשנות המקרא בעת החדשה . אמנם ברבות הזמן תרמו גם יהודים לפרשנות זו , אך בתחילתו עסקו בו רק נוצרים ( למעשה , רק פרוטסטנטים . ( לכן חשוב ביותר להבין כיצד פירשו הנוצרים בימי קדם את המקרא , ואת אי שביעות הרצון שחשו מאוחר יותר מן הפרשנות שהופצה בחסות הכנסייה . בשלביה המוקדמים של הפרשנות הנוצרית לא היה הבדל ניכר בין גישתה לבין גישת הפרשנות היהודית . ראשוני הנוצרים היו רובם יהודים , ולכן קראו ולמדו את התנ"ך בעברית ואף דגלו בפירושים ובשיטות הפרשנות שהיו מקובלים בקרב היהודים . למשל באשר לסיפור העקדה ירשו הנוצרים את המסורת שהאל ידע את תוצאת המבחן לפני התרחשותו , ושהוא ניסה את אברהם פעמים רבות לפני כן . ואולם בהדרגה פיתחה הנצרות סגנון פרשני משל עצמה ; גישתה אמנם נבנתה על יסודות יהודיים , אך עם הזמן קיבלה קווים משלה ....
אל הספר