ל שרתוק אחר נסיעה באמצע ארוכה מאי וקשה 1916 דרך לבית הרי הספר הטורוס לקצינים הגיע ליד קושטא , והיה עתיד לבלות בו כשישה חודשים בהכשרה צבאית . סדר יומו היה מפרך והוא סבל מבדידות , מעייפות ומן האווירה הגסה של חיי צבא קללות , מכות , חום ואבק . אך בתוך זמן קצר התחזק והתרגל לחיים אלה והם היו לו לשגרה . ימי חופשתו השבועית בקושטא והקשרים עם יוצאי ארץ ישראל ופעילים ציונים מקומיים , בהם נציג הוועד הפועל הציוני בקושטא , ריכרד ליכטהיים , וארתור רופין , שהצטרף אליו לאחר שגורש מארץ ישראל , סיפקו לו מנוחה לשעה קלה מן השיממון הרוחני של הצבא . ביחידתו לא היו עוד יוצאי ארץ ישראל , אולם כעבור זמן קצר , למחזור הבא בבית הספר לקצינים , הגיעו לקושטא חבריו מן הגימנסיה ותלמידי המחזורים הבאים ומהם גם תלמידיו . כיוון שלא ידעו טורקית התאמנו בפלוגה מיוחדת וזכו ליחס טוב . שרתוק דאג מאוד לגורלם , ובאיגרת אל גולומב ( תעודה ( 7 הביע את חששו שיישלחו לחזית ורבים מהם ייפלו בקרב , קרבן שווא של הדור הראשון של בוגרי החינוך העברי . עם התקרב סיום הקורס החל לחשוש גם ביחס לעתידו שלו ( תעודה . ( 8 הוא אמנם ידע , כפי שציין בתעודה...
אל הספר