330 משפט המדינה החיצוני מניח יחס בין מדינות עצמאיות . לפיכך מה שהוא מכיל כשלעצמו ובשביל עצמו לובש צורת " מה שראוי , " הואיל וממשותו תלויה ברצונות ריבוניים נבדלים . תוספת . מדינות אינן אישים פרטיים , אלא כוליויות עצמאיות לחלוטין . לכן יחסן [ זו לזו ] איננו מוסרי גרידא ואיננו שייך למשפט הפרטי . בעבר נעשו ניסיונות להחיל את המשפט הפרטי או את המוסר על מדינות , אבל כשאנו עוסקים באישים פרטיים , הרי תמיד עומד מעליהם בית משפט המגשים את המשפט כשלעצמו . אמנם גם יחס בין מדינות ראוי שיהיה צודק כשלעצמו , אבל בענייני העולם , מה שהוא צודק כשלעצמו צריך להיות גם בעל עוצמה . והנה , מאחר שאין רשות המכריעה לעומת המדינות מהו המשפט כשלעצמו ומממשת את ההכרעה , היחס ביניהן נשאר תמיד בתחום ה"מה שראוי . " היחס בין מדינות הוא בין [ ישויות ] עצמאיות , אשר אמנם נושאות ונותנות בינן לבין עצמן וקובעות תנאים , אבל בה בעת הן גם עומדות מעל הקביעות הללו . 331 העם בבחינת מדינה הוא הרוח בתבוניותו העצמותית ובממשותו הבלתי אמצעית . לפיכך הוא העוצמה המוחלטת עלי אדמות . מכאן שהמדינה עומדת כלפי האחרות כעצמאות ריבונית . זכותה המוחל...
אל הספר