פרק שני הכוונה והרווחה

119 המציאות החיצונית של פעולה היא [ מערך ] רב-גוני של הקשרים , שאפשר לראות בו [ מערך ] המחולק עד אינסוף ליחידות , ובפעולה אפשר לראות פעולה אשר נגעה בתחילה ביחידה אחת כזו בלבד . ואולם האמת של היחיד היא הכללי , ואופייה המסוים של פעולה איננו תוכן מבודד [ המוגבל ] ליחידה חיצונית אחת , אלא תוכן כללי המכיל את המערך הרב-גוני של הקשרים . המטרה , באשר היא נובעת מישות חושבת , מכילה לא רק את היחידיות , אלא מכילה ממהותה גם את אותו היבט כללי שצוין למעלה – הכוונה . מבחינה אטימולוגית , [ המילה ] " כוונה" כוללת את [ רעיון ] ההפשטה , אם כצורתה של הכלליות ואם כמיצוי ההיבט הפרטיקולרי של העניין הקונקרטי . הניסיון להצדיק משהו במונחים של כוונה פירושו לבודד היבט יחיד זה או אחר ולטעון שההיבט הזה הוא המהות הסובייקטיבית של הפעולה . השיפוט הרואה בפעולה כלשהי מעשה חיצוני , בלי להידרש תחילה לקביעת צדה הצודק או הלא-צודק , מחיל עליה פרדיקאט כללי בסווגו אותה כהצתה , הריגה וכיוצא באלה . אופייה של הממשות החיצונית כמחולקת ליחידות מראה מה טבעה של ממשות זו , [ דהיינו מערך של ] קשרים חיצוניים . בתחילה נוגעים בממשות רק בנקו...  אל הספר
הוצאת שלם