115 סופיותו של הרצון הסובייקטיבי באי-אמצעיותה של הפעילות נעוץ במישרין בכך שהרצון מניח בשביל פעולתו מושא חיצוני הקשור במגוון נסיבות . המעשה מביא לשינוי במציאות הזאת הניצבת מול הרצון , והרצון הוא האחראי לכך בכלל במידה שהפרדיקאט המופשט " מה-שהוא-שלי" מצוי במציאות שהשתנתה . התרחשות כלשהי , מצב כלשהו שנוצר , היא ממשות חיצונית קונקרטית , ובשל כך יש בה מגוון נסיבות שלא ניתן לקבוע את מספרן . כל מומנט יחיד שמתברר שהיה תנאי , טעם או סיבה למצב כלשהו כזה , ולפיכך תרם לו את חלקו – ניתן לראות בו את האחראי לו , או לפחות למקצתו . משום כך , במקרה של התרחשות מורכבת ( כגון המהפכה הצרפתית , ( השכל הפורמלי יכול לבחור מבין אינספור נסיבות את הנסיבה שעליה הוא מבקש להטיל את האחריות לאותה התרחשות . תוספת . אפשר לייחס לי כל מה שהיה כלול במטרתי , וכשמדובר בעבירה , זהו השיקול העיקרי . אבל האחריות איננה כרוכה אלא בשיפוט החיצוני לגמרי באשר לשאלה אם עשיתי משהו או לא . ועצם זה שאני אחראי למשהו , עדיין אין פירושו של דבר שאפשר לטפול אותו עליי . 116 אמנם אין זה מעשה שלי עצמי כשנגרם לאחרים נזק על ידי דברים שאני הוא בעליהם...
אל הספר