87 מאחר שדורשים אותו , המשפט כשלעצמו , בהבדל מן המשפט הפרטיקולרי והנמצא , נקבע אמנם כמה שהוא מהותי , אבל בתור שכזה הוא בה בעת גם דבר מה נדרש ותו לא , ומן ההיבט הזה הוא משהו סובייקטיבי גרידא , ועל כן בלתי מהותי ותדמית גרידא . כאשר הרצון הפרטיקולרי מוריד כך את הכללי ל [ דרגת ] תדמית בלבד – ובמקרה של חוזה , כאשר הרצון הכללי מורד ל [ דרגה של ] שותפות חיצונית בלבד של הרצונות – הרי לפנינו הונאה . תוספת . הרצון הפרטיקולרי הוא שמכובד בשלב שני זה של העוול , אבל לא הצדק הכללי . בהונאה , הרצון הפרטיקולרי איננו נפגע , היות שאת האדם המרומה משלים שנעשה עמו צדק . הצדק שדורשים נקבע אפוא כצדק סובייקטיבי וכתדמית גרידא , וזוהי ההונאה . 88 בחוזה אני רוכש קניין כלשהו בשל מאפיינו הפרטיקולרי של החפץ ובה בעת על פי הכלליות הפנימית שיש לו – מקצתה בשל ערכו ומקצתה מאחר שהוצא מקניינו של אחר . שרירות רצונו של הזולת עלולה לעורר אצלי תדמית באשר למה שאני רוכש , כך שהחוזה יכול להיות נכון ומוסדר כהלכה בתור הסכמה חופשית הדדית על חילופין של החפץ [ המסוים ] הזה ביחידותו הבלתי אמצעית , אף על פי שחסר בו ההיבט של הכללי ההווה ...
אל הספר