59 באמצעות לקיחת-החזקה מקבל החפץ את הפרדיקאט של היותו שלי , ולרצון יש זיקה חיובית אל החפץ . בה במידה החפץ מוצב בזהות הזאת כמשהו שלילי , ורצוני בקביעה הזאת הוא רצון פרטיקולרי , [ כלומר ] צורך , נטייה [ פרטיקולרית ] וכיוצא באלה . אבל הצורך שלי , בתור [ ההיבט ] הפרטיקולרי של רצון יחיד , הוא [ הגורם ] החיובי המוצא סיפוק , והחפץ , בתור שלילי כשלעצמו , קיים רק למען הצורך שלי ומשרת אותו . השימוש הוא הגשמתו של הצורך שלי באמצעות שינוי החפץ , חיסולו או צריכתו . כך ממלא החפץ את ייעודו , וטבעו נטול העצמי מתגלה בדרך זו . כאשר רואים בקניין שלא נעשה בו שימוש קניין מת וחסר בעלים , ומצדיקים את ההשתלטות הלא-חוקית עליו בטעם שבעל הקניין לא השתמש בו , כי אז מה שעומד לנגד עינינו הוא עצם זה שהשימוש הוא צדו הריאלי של הקניין וממשותו . ואולם , רצונו של בעל הקניין , שעל פיו חפץ כלשהו הוא שלו , הוא הבסיס העצמותי הראשוני [ של הקניין , [ והקביעה הנוספת , השימוש , היא רק תופעה ואופן פרטיקולרי שלו , והיא משנית לאותו בסיס כללי . תוספת . בסימון אני לוקח חזקה באופן כללי על החפץ בכלל , ואולם בשימוש היחס כללי אף יותר , שכ...
אל הספר