חלק ראשון המשפט המופשט

34 לרצון החופשי כשלעצמו-ובשביל-עצמו , כפי שהוא במושגו המופשט , יש הקביעה המסוימת של אי אמצעיות . לפיכך , הרצון הוא הממשות השלילית של עצמו לעומת המציאות , [ Realit ? t ] ממשות המתייחסת אל עצמה התייחסות מופשטת בלבד – רצונו האינדיבידואלי בתוך עצמו של סובייקט . על פי מומנט הפרטיקולריות של הרצון , יש לו תוכן נוסף של תכליות מסוימות , ובתור אינדיבידואליות מדירה יש לו התוכן הזה בה בעת כעולם חיצוני הנמצא לפניו במישרין . תוספת . כאשר אומרים שלרצון החופשי כשלעצמו-ובשביל-עצמו , כפי שהוא במושגו המופשט , יש הקביעה המסוימת של אי-אמצעיות – הרי בכך יש להבין את האמור להלן . האידיאה המוגמרת של הרצון היא המצב שבו המושג הגשים את עצמו לגמרי ומציאותו אינה אלא התפתחותו שלו . אבל בהתחלה המושג הוא מופשט , כלומר כל הקביעות אמנם נכללות בו , אך הן נכללות בו ותו לא : הן רק כשלעצמן ועדיין אינן מפותחות בעצמן לכלל כוליות . כאשר אני אומר " אני חופשי , " הרי " אני" הוא עודנו היות-בתוך-עצמו חסר-ניגוד . ב [ ספרה של ה ] מוסרי , לעומת זאת , כבר יש ניגוד , שכן שם הנני רצון אינדיבידואלי , והטוב הוא הכללי , אף על פי שהוא בתוכי...  אל הספר