אמנון לורד אץ ספק , מצלמת הקולנוע אהבה את הקיבוץ . אם אדם התגורר בקיבוץ , כילד או כמבוגר , בשנות החמישים , השישים והשבעים , יש לו סיכוי טוב להופיע בסרט . סרטו התיעודי של רן טל ' , ילדי השמש ' , ( 2007 ) הוא ייחודי בהיבט הזה . חומרי גלם מצולמים , שהצטברו בארכיוני קיבוצים ובארכיונים לאומיים , שימשו את טל ביצירת אחד הסרטים האיכותיים על הישראליות בשנים האחרונות . צילומים תיעודיים של חיי קיבוץ , משהו שאיש לא התכוון אליו ברגע הממשי וההיסטורי של הצילום , ששימשו כעין 'h ome movies' של הקיבוצים , חלק מזיכרון קולקטיבי של משקים - קיבלו בסרטו של רן טל איכות אסתטית אמנותית . וכיוון שבקיבוצים רבים הסתובבו צלמים של סרטי תעודה וצלמים מקצועיים הוזמנו לתעד את חיי הקיבוץ , נתפרים חומרי הגלם הללו בשנים האחרונות ומשמשים יוצרים באמירה הקולנועית האישית שלהם . לפתע הקולקטיבי - ואולי אפילו חסר הזהות - הופך לחומר מאוד אישי . הצילום היום יומי הופך לכלי אמנותי . חברים שהצטלמו עם ילדיהם בהעמדה קצת מלאכותית , קבוצות חברים על פלטפורמה רתומה לטרקטור נוסעים לשדות , חברים ותיקים יושבים אל שולחן חדר האוכל מכסים עצמם בעי...
אל הספר