בהוצאות המקדש נכללו כמה תחומים : תחזוקת מבנה המקדש ; מימון הקרבנות ושאר מיני מזון ששימשו בפולחן ומימון מחיית הכוהנים ובני משפחותיהם . מימון הוצאות אלו היה מבוסס ככל הנראה על שני מקורות עיקריים - רכוש המלך וכספי התרומות והמעשר שתרם העם , כגון הכספים שנאספו לצורך בדק הבית בימי יהואש ( מלכים ב , יב ה . ( בית המקדש שהיה חלק ממכלול המבנים המלכותיים בירושלים שימש למעשה ' מקדש מלך , ' היינו מקדש שהוא חלק ממכלול בית המלך . מקדש מסוג זה מדגיש את הזיקה בין השושלת המולכת ובין האל אשר בחר בה לשלוט על עמו לעולם . קשרים הדוקים בין המקדש לבית המלוכה היו תופעה מקובלת בעולם הקדום . דוגמה לכך הם קשרי הגומלין בין בית המלוכה לבין בעלי התפקידים במקדשים בבבל : המלך שלט על המקדש בנוכחות קבועה של פקיד מטעמו במקדש , ובין בעלי תפקידים במקדש לבין משפחת המלוכה היו קשרי נישואין . מחויבותו של 46 נאמן , תשנ"ח , עמ' 47 . 269-268 וראו דיון בנושא זה להלן , עמ' 48 . 168-165 מן התעודות המזכירות מקרשים בבבל במאה הו' לפנה"ס עולה שמלבר המתנות שהוענקו למקרש מרצון הייתה חובת תשלום מעשר אשר הופרש מן ההכנסות ( ון דה מירופ , , 1...
אל הספר