סיכום

העדויות המקראיות והארכאולוגיות מלמדות שהמסחר היה מקומי אזורי , ונסחרו מוצרי תעשייה ביתית זעירה ומוצרי חקלאות . לדעת הופקינס ומקנט , יש להבחין בין הכלכלה הכפרית , שהתמקדה בייצור לצריכה עצמית , לבין הכלכלה העירונית , שהייצור בה נועד גם למטרות מסחר ' . מהנתונים שהובאו בפרק זה עולה שעודפי תוצרת חקלאית שנועדו למסחר יוצרו במגזר העירוני ובמגזר הכפרי כאחד . דומה שהפעילויות הקשורות בתעשיות ובמלאכות שאינן חקלאיות ( כגון תעשיית הבורסקאות וייצור כלי חרס ) התרכזו בערים . היקפו של המסחר המקומי היה מצומצם בלבד . בחינת ההיבטים הקשורים במסחר הפנימי של ממלכת יהודה מלמדת שמערכת המסחר הייתה מערכת פשוטה ללא שלבי ביניים ; לא היו סוחרים שעיקר תפקידם קנייתם ומכירתם של מוצרים , אלא היצרן הוא ששיווק את תוצרתו . הנחה זו עולה בקנה אחד עם עצם העובדה שלא היו דרכים סלולות , אף שהטכנולוגיה הנחוצה לכך הייתה ידועה . מן הממצא הארכאולוגי עולה שבמאות הח - ' ד לפנה"ס עדיין לא היו חנויות במשמעותן הגאוגרפית אורבנית , כלומר מבנה עצמאי המיועד למסחר . מקצת המסחר הזעיר נעשה מתוך משק הבית הפרטי , אך רובו התנהל בשווקים הפתוחים ש...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי