עבודת האדמה הייתה ענף הכלכלה המרכזי בחברה הקדם תעשייתית . האדמה , גורם הייצור הטבעי העיקרי , הייתה המשאב הכלכלי החשוב ביותר . בספר דברים יא י-יב מושווית החקלאות של מצרים המבוססת על השקיה במי שלחין המובאים מן הנילוס , לחקלאות של ארץ ישראל שנשענה על השקיה טבעית במי גשמים , כלומר חקלאות בעל : כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה , לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם , אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן ירק . והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה , ארץ הרים ובקעות , למטר השמים תשתה מים . ארץ אשר ה' אלוהיך דורש אותה . תמיר עיני ה' אלוהיך בה , מראשית השנה וער אחרית השנה . השקיית שלחין מבוססת בעיקרה על ניצול מי מעיינות אשר מועברים לשדות . אולם המעיינות בהרי יהודה מועטים ורובם דלי ספיקה . הספיקה של רוב המעיינות כה קטנה עד כי אינה מגעת אף לכדי מטרים מעוקבים אחדים ביום . המעיינות הגדולים יחסית נמצאים דווקא במדבר יהודה , הרחק מן האזור החקלאי ובמיקום 2 טופוגרפי נמוך בהרבה . משום כך כמעט לא התפתחו בתחומי יהודה מערכות השקיה המאפשרות חקלאות שלחין , ועיבוד האדמה נעשה בעיקרו בתנאי בעל . היעדר עדויות ארכאולוגיות לקיומם של...
אל הספר