כמו הרודוטוס , כך גם כל מי שבא בעקבותיו לא יכול היה שלא לשים לב למנהגיהם הדתיים של המצרים , אשר היו שונים כל כך מאלו שביוון או ברומא . יותר מכול , היו אלו הזואולקרייה ( פולחן החיות הקדושות ) והאיסורים הקשורים בה אשר הציתו את דמיונם , ובמקרים רבים עוררו את לעגם , של סופרי יוון ורומא . כך למשל בקומדיה מן המאה הרביעית לפםה " נ , אשר ממנה השתמרו בידנו רק קטעים בודדים , אנו מוצאים דמות יוונית כלשהי המסבירה לשותפיה המצרים מדוע לא תוכל לצאת עמם למלחמה : אני לא אוכל להילחם לצדכם שהרי גם דרכינו גם חוקינו שונים , ורחוקים ביותר זה מזה : אתה סוגד לפרה , אני מקריב אותה ; אתה חושב שהצלופח הוא אל גדול , אך אנו אוהבים אותו לאכול . חזירים אתה אינך אוכל , אני בהנאה רבה זולל . אתה סוגד לכלבה , אני מרביץ לה מכות , כשאני תופס אותה גונבת מזונות . אצלנו יש חוק , שהכוהנים שלמים בגופם , אך דומה כי אצלכם הם מקריבים חתיכה מעצמם . אתה תבכה אם תראה חתול בסבלו , ואילו אני אהרגהו ואפשוט את עורו . אצלכם יש ערך אדיר לעכבר , אך אצלי - שום דבר "'! דומני כי על אופיו הלעגני של נאום זה ( המבוסס בבירור על מידע שנשאב מתוך ספ...
אל הספר