אריה גראבויס לפי מסורת המשנה והתלמוד , היתה עכו "עיר נוכרית . " למרות זאת , היה בה ישוב יהודי גדול עוד מהתקופה הביזנטית . אולם "מחמת הספק" לגבי היותה של עכו בארץ ישראל , נהגו תושביה היהודים לקבור את מתיהם מחוץ לתחומה , בין אם בחיפה , בשיפולי הכרמל , ובין אם בכפר יסיף הסמוך . במאה הי"א , כאשר פרחה עכו תחת שלטון הפאטימים , גדלה גם הקהילה היהודית שבה , שאנשיה עסקו במסחר ובמלאכה . לפי עדויות שנמצאו בגניזה של קאהיר , היו בה יהודים אמידים , שעסקו במסחר עם מצרים וביקרו בה לעיתים תכופות ; כמה מהם אף נימנו על התורמים למגביות עבור עניים ועבור קהילות שהיו נתונות במצוקה . הצלבנים נהגו במדיניות של הריגת היהודים "רוצחי ישו" או גירושם . המקרים הבולטים ביותר היו בירושלים ובחיפה . ואולם , כאשר כבשו הצלבנים את עכו בשנת - 1104 לא פגעו לרעה ביהודיה והתירו להם להמשיך ולשבת בעיר . היתה זאת תפנית , מהגישה התיאולוגית של הצלבנים - אל המדיניות המעשית , לפיה העריכו את היהודים כגורם פעיל בכלכלת הממלכה , התורם ע"י מיסיו לאוצר המלכותי . הצלבנים אף הכירו בארגון הקהילתי בעכו כמוסד של האוטונומיה היהודית , שכלל את כלל ...
אל הספר