במבט ראשון נראה הבניין המוזנח בן שלוש הקומות כעור אחד מני רבים הניצבים לאורך רחוב הירקון . קירותיו הדהויים סופגים זה שבעים שנה את לרוות הים , ועובר אורח תמים אינו יכול לנחש מה צופן הבניין בחובו . לפני כמה שנים התקשר אלי חבר , מעוז דגני , שגר שם נאותה תקופה . "אנחנו מחפשים שותפה , " אמר , ואני הגעתי לראות את הדירה בקומה הראשונה . חלל עצום בגודלו קידם את פני . הרהיטים האקלקטיים הפזורים בתוכו לא הצליחו להסתיר את העובדה , שהחלל נותר ברובו כשם שהיה בזמן שנבנה . קיר אחד מצופה לוחות עץ כהים , שידת טואלט רחבה מקובעת עד עצם היום הזה לקיר נוסף , ועוד קיר מכוסה עיטורי גבס . מימין לדלת הכניסה , בתוך גומחה ברוחב של כשני מטרים , ניצבת מראה שלא הייתה מביישת גם תריסר מלכות כיתה . החדר המיועד להשכרה , אחד מבין חמישה בדירה , נותר אף הוא כשהיה . מבט כלפי מעלה מגלה תקרה מקושטת בעיטורי גבס . מזנון משנות ה 50 מקובע לאחד הקירות , ומשני צדי דלת הכניסה חבויות גומחות רחבות . כשראיתי את החדר לראשונה , לא העליתי בדעתי כי אותן גומחות שישמשו בהמשך כלי קיבול לחפצי , ' שימשו בעבר כתאי מדידה בדירתה של תופרת העילית , ...
אל הספר