פרק זה הוא החוליה האחרונה בהגנת איוב על עצמו ובמשפטו נגד האל . הפרק כולל שורה של כחמש עשרה שבועות שאיוב נשבע בקשר להתנהגותו בעבר . בכל פסקה הוא מכריז על מעשה טוב שעשה או על מעשה רע שלא עשה , ולאחר מכן הוא מזמין עונש על עצמו אם עשה את הדבר הרע או לא עשה את הדבר הטוב . רוב הפסקאות פותחות במילת התנאי "אם , " ובחלק מהן מופיעה מילה זו יותר מפעם אחת . יש המע בירים לפרק הזה גם את פסוק כה בפרק ל שנאמר בלשון שבועה ( ראה בביאור שם . ( ? החוקרים נוהגים להשוות את דברי איוב המובאים בפרק זה לווידויים השליליים הידועים לנו הן מספרים אחרים במקרא והן מן הספרויות של המזרח הקדום ובמיוחד מן הספרות המצרית העתיקה . בווידויים אלה המתוודה איננו מונה את עוונותיו בסגנון המקובל בליטורגיה היהו דית , כגון : "אשמנו בגדנו " או "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון . " תחת זאת הוא מונה את המעשים הטובים שעשה ומעשים רעים שלא עשה . בכמה ממזמורי תהלים מצאנו שהנכנס לבית המקדש חייב להיות חף מפשע ונקי מכל חטא . בתהלים טו למשל נאמר : ה ' מי יגור באהלן ; מי ישכן בהר לןךשך / ? , הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו . / לא רגל על לש...
אל הספר