בפרק זה מתאר איוב את מצבו בהווה , שהוא היפוכו הגמור של מצבו בעבר , שתואר בפרק הקודם . את תלונת איוב על סבלו ועל השפלתו ניתן לחלק לשני חלקים . בחלק הראשון ( א-טו ) מתלונן איוב על נידויו החברתי ועל יחסם המבזה והמשפיל של כל הסובבים אותו כלפיו . תחילה הוא מתאר את האספסוף העלוב הלועג לו ועולב בו ( א-ח , ( ואחר כך את הלעג והעלבונות שהוא סופג מהם ( ט-טו . ( בחלק השני של התלונה ( טז-לא ) מפנה איוב את תלונתו כלפי האל . תחילה הוא מתלונן על ייסורי הגוף ונפש שבהם הוא מתייסר , ומאשים את אלוהים שהביא עליו את הייסורים האלה ( טז-כג . ( ולאחר מכן הוא מביע את האכזבה הגדולה שנגרמה לו על ידי הגורל שנפל בחלקו . הוא קיווה לקבל גמול טוב על מעשיו הטובים , וההפך מכך קרה : עתה הוא מיוסר בגופו ובנפשו ומקונן על עצמו ( כד-לא . ( [ א-ב ] איוב פותח את תיאור מצבו הנוכחי בלשון שבה סיים את תיאור ימיו הקודמים . לעיל הוא אמר : "אשחק אלהם" ( כט , כד , ( וכאן הוא מספר : "ועתה שחקו עלי . " כאשר הוא שחק אל עמו היה דומה למלך ; ועתה ירד לתחתית הסולם החברתי . הצעירים השוח קים עליו והלועגים לו עכשיו הם צעירים נבזים ושפלי דרגה ע...
אל הספר