פרשה זו מציגה את תורת הגמול המקובלת , המלמדת שהאל מעניש רק רשעים . משתמע מאמונה זו , שאם אדם סובל סימן שהוא רשע , ואם הוא משגשג ומצליח סימן שהוא צדיק . תורה זו איננה מתאימה לאיוב , שלמד מניסיונו המר שלא כן מנהגו של עולם . לפיכך יש חוקרים המשערים שדברים אלה שייכים לצופר , כי קולו איננו נשמע במחזור השלישי של הוויכוחים ; אחרים רואים בפסוקים אלה סוף דבריו של בלדד . ויש מפרשים המקבלים את נוסח המסורה כמות שהוא , ומייחסים פסקה זו לאיוב . הללו סבורים שאיוב מזהיר כאן את הרעים שסופם יהיה כסוף הרשעים , משום שלא דיברו אמת , והרשיעו אותו כדי להצדיק את אלוהים ( השווה יב , ה-יא ; יט , כח-כט . ( הפרשה פותחת במבוא בעל משפט אחד , ואחריו הפסוקים מצטרפים לזוגות . הזוג השני והשלישי מצטרפים ליחידה גדולה יותר ( פסוקים טז-יט , ( וכן הזוג הרביעי והחמישי ( פסוקים כ-כג . ( [ יג ] פסוק זה הוא מבוא לפרשה : מה שייאמר להלן הוא תיאור הגורל ( החלק והנחלה ) שאדם רשע ועריץ יקבל מאל שדי . הפסוק דומה מאוד בלשונו למשפט הסיכום בנאומו השני של צופר ( כ , כט . ( [ יד-טו ] כל בני משפחתו של הרשע יסבלו בגלל חטאיו . בני משפחתו הם ...
אל הספר