נאומו השני של אליפז קצר מן הראשון ( פרקים ד-ה , ( ונראה חריף ובוטה ממנו . הנאום כולל שני חלקים : בחלק הראשון ( ב-טז ) מדבר אליפז דברי תוכחה אל איוב ; בחלק השני ( יז-לה ) הוא מתאר את הרשע ואת גורלו . ההבדל הבולט בין שני הנאומים ניכר בסיומיהם : בעוד הנאום הראשון פותח ומסיים בדברי נחמה ועידוד לאיוב , הרי השני מסתיים בתיאור גורל הרשע , וחסרה בו הפנייה השנייה אל איוב . תופעה זו אינה ייחודית לנאומו של אליפז , והיא מאפיינת גם את נאומי שני הרעים האחרים במחזור השני . אליפז פותח את החלק הראשון של נאומו בתוכחה חריפה לאיוב . הוא מאשים אותו כי תלונותיו הנרגזות הן פטפוטי הבל הפוגעים ביראת שמים , וכי בניסיונותיו לטהר את עצמו מכל חטא הוא רק מרשיע את עצמו ( ב-ו . ( בניגוד לטענת איוב לחכמה יתרה ( יב , ב-ג ; יג , א-ב , ( אין הוא חכם מרעיו , המד ברים בשם כלל החכמים מימים קדומים , ואין לו שום יתרון עליהם בהבנת דרכי האל וסודות השגחתו על בני האדם ( ז-י . ( חוסר סבלנותו כלפי חבריו , המדברים בשם האל , היא בבחינת עזות ומרי כנגד האל ( יא-יג . ( בסוף תוכחתו לאיוב חוזר אליפז על העיקרון התיאולוגי שכבר עמד עליו באר...
אל הספר