פרק ג הוא חוליה מקשרת בין תיאור הני סיון של איוב ( פרקים א-ב ) ובין הוויכוח הפילוסופי התיאולוגי הגדול בין איוב לרעיו ( פרקים ד-לא , ( שהוא עיקרו של ספר איוב . בפסוקים א-ב , השייכים למסגרת הסיפו רית של הספר , מודיע לנו המחבר כי איוב היה זה שהפר את השתיקה ( ראה ב , יג , ( ובדבריו הראשונים הוא קילל את היום שנולד בו ( ראה בביאור לפסוק א . ( גם ירמיהו הנביא קילל את יום הולדתו ברוח דומה , אבל בלשון תמציתית יותר ופחות פיוטית ( השווה ירמיה כ , יד-יח . ( דברי ירמיהו כוונו כנגד הכרזת ה ' שירמיהו הוקדש להיות נביא מבטן ומלידה ( שם א , ה . ( הביטויים שבהם השתמש ירמיהו בקללתו קרובים מאוד לביטויים שבהם משתמש מחבר ספר איוב : ו . שניהם מקללים את היום שנולדו בו ( השווה ירמיה כ , יד : "ארור היום אשר ילךתי בו" לדברי איוב בפסוק ג : "יאבד יום אולד בו . 2 ;(" שניהם מזכירים את האיש שבישר את לידתם ( השווה ירמיה שם , ו * וו "ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר" וגו' לדברי איוב בפסוק ג : "והלילה אמר הרה גבר . 3 ;(" ושניהם מצטערים על כך שלא מתו עוד ברחם אמם כנפלים , אלא יצאו לאוויר העולם לראות עמל ויגון...
אל הספר