בין פריז לירושלים בחורף קר לפני שנים נסעתי עם דוד דביר ברכבת מפריז לבריסל ; כעבור זמן מה נשמעה נקישה בדלת התא . בפתח עמד איש גדל מידות , הוא פנה אלינו ביידיש והציג את עצמו כאיש עסקים אמריקאי בשם יוסף גנגר . הזמנו אותו להצטרף אלינו . האורח עבר לשוחח ב ' עבריס ' ( במילרע ) "קינדרלאך , מי אתם ?" שאל , "אנחנו סטודנטים מישראל , " השבנו . הוא סקר אותנו ביסודיות מכף רגל ועד ראש , על פניו עלה חיוך ספקני . "ממשרד החוץ אתם לא , כי צעירים אתם ; לסטודנטים עניים מישראל ודאי אין תקציב 'ליישב ' במחלקה הראשונה ... ובכן " אמר מהורהר , " אתם בטח 'שין בייס " ; ולאוזני לחש , "אם ה ' שין בייס ' צריך עזרה , אני נותן עזרה . " במהלך הנסיעה סיפר לנו שנולד בפולין ולמד בישיבה בביאליסטוק , שכל תלמידיה ורבה נמלטו לסין וליפן . " אולי אדוני מכיר את ליפמן מביאליסטוק , " אני שואל ומוסיף "זה דוד של אשתי , " "ודאי" משיב גנגר "אף היינו חברים לחדר בישיבה . " כשהרכבת הגיעה לבריסל , נפרדנו בלבביות . למחרת בערב באקראי , פגשנו אותו בעיר . הוא הזמין אותנו אחר כבוד למשרדו הנאה והמרווח והציע לנו להתארח וללון על חשבונו , בצער רב ...
אל הספר