הדעה המקובלת במחקר היא שהחכמים הם קבוצה מוגדרת של בעלי תפקיד . לגבי מהותו של תפקיד זה נחלקו הדעות : יש הסבורים , כי החכמים היו אומנים בעלי כישורים טכניים , כמו בנאים , חרשי ברזל וכדומה ; יש הסבורים כי היו אלה אנשי המלך ופקידיו - יועצים , שופטים או שליחים ; אחרים סבורים כי מדובר בבעלי כישורים על אנושיים - מגידי עתידות ומכשפים , וכן יש המזהים אותם עם מעמד הסופ רים . כיום מייחסים חלק ניכר מספרות החכמה לימי בית ראשון , והחכמים נתפשים כקבוצה שפעלה לצד הנביאים והכוהנים . עיון בכתובים מראה כי המונח "חכם" הוא בעל משמעויות שונות במקרא . נעמוד להלן על משמעויות אלה . ו . החכמה כתכונה . הכינוי "חכם " מכוון לכל אדם המגלה כישרון בתחום כלשהו , או אדם בעל ידע כללי . הכינוי מתאר בעלי מקצועות שונים ומגוונים , מבלי שנתייחד למקצוע מסוים . בעלי מקצועות שהם בחזקת חכמים במקרא הם המכשפים - הקוסמים הבקיאים במעשי להט וכישוף , המכונים במקרא לעתים גם במונח המצרי "חךטמים " ( בראשית מא , ח ; שמות ז , יא ) ויוחסה להם אף התכונה של ראיית עתידות ( ישעיה מד , כה ;( האומנים העוסקים בהקמת המשכן ובבניית המקדש ועושי כליהם ...
אל הספר