במאה הקודמת התגבשה כאמור התפישה כי ספרות החכמה המקראית הופיעה רק בראשית ימי הבית השני . תפישה זו התבססה בין היתר על הטענה כי קיימת היתה השפעה יוונית בספרות החכמה המקראית . כך , למשל , דמות החכמה הנשית במשלי ( א , ח , ט ) היא פרי השפעת החכמה היוונית , ואילו שבעת עמודי ביתה של החכמה ( שם , ט ) מרמזים לשבעה המקצועות השונים של החכמה היוונית . ואולם עם תחילת המאה חלה תפנית . הגילויים הארכיאולוגיים ובייחוד פרסום הוראת א י מנ מ א ' פת המצרית , שיש לה מקבילות ישירות למשלי ( ראה להלן , ( הורו שספרות החכמה המקראית לא היתה אלא חלק מתוך ספרות החכמה של המזרח הקדום ויש להבינה על רקע זה . החשובה ביותר מבחינת הזיקה למקרא היא ספרות החכמה המצרית , אבל גם ההשפעה של חכמת עמים אחרים ניכרת בספר משלי . נפתח אפוא בהם . ו . חכמת מסופוטמיה . חכמה זו לא נזכרה באופן ישיר בכתובים המקראיים , אבל הממצאים הארכיאולוגיים העלו ממכמניה . נשתמרו יצירות חכמה רבות בשומרית , בעיקר אוספי פתגמים קצרים דוגמת אלה שאנו מוצאים באוסף השני והחמישי בספר משלי , אם כי פתגמים אלה אינם משתווים לפתגמי ספר משלי ברמתם האמנותית . חשיבותם של ...
אל הספר