במאה הקודמת רווחה בקרב חוקרי המקרא ההשערה שיש לייחס את ספרות החכמה לשלב המאוחר ביותר בהתפתחות הספרות המקראית . ספרות החכמה , לדעתם , באה לעולם לאחר יצירת התורה והנבואה . זמנו של ספר משלי נדחה אפוא לימי בית שני . ? התגליות הארכיאולוגיות בראשית מאה זו , ובייחוד פרסום חיבורי חכמה ממצרים וממסופוטמיה , שיש להם מקבילות לספרות החכמה המקראית , הביאו לשינוי בהערכת הדברים . מסתבר כי אמות המידה שנקטו החוקרים לקביעת קדום ומאוחר בחקר ספרות המקרא אינן עומדות בפני הביקורת . כך למשל הדעה , שספרות החכמה התפתחה מהדגם של פתגם פרוזאי קצר ותמציתי לפתגם ספרותי , הבנוי בתקבולת הצלעות , וזה התרחב ליחידה ספרותית גדולה יותר של נאום אב לבן בקובץ א , או שיר "אשת חיל" בקובץ ט - איננה עומדת בפני הביקורת . דווקא בהוראות החכמה המצריות הקדומות , שראשיתן באלף השלישי לפה " ס , רווח הדגם של נאום המשתרע על פני שורות אחדות , ואילו בהוראות הדמוטיות , המתוארכות למאה ד ' לפה " ס ואילך , רגיל מבנה של שרשרת פתגמים קצרים , המעוצבים בתקבולת הצלעות . כמו כן , בהוראת אימנ מ א ' פת , שחוברה כנראה במאה י"ב לפה " ס , אנו מוצאים נאומים...
אל הספר