פסקה זו מכילה ארבעה פתגמים , המלמדים כנראה את העיקרון , כי קיים קשר טבעי בין מעשי האדם או מחדליו ובין תוצאותיהם , בין סיבה למסובב . שני הפתגמים הראשונים ( חט ) קשורים זה בזה הן בעניינם והן במבנה התחבירי שלהם , וכוונתם כנראה לומר שהעו-, שה מעשה רע כדי להזיק לחברו , סופו שהוא עצמו יינזק ממעשהו זה . רעיון זה שכיח בפתגמי ספרות החוכמה . השווה , למשל , משלי כו , כז : 3 " ךה שרות בה יפל ןגלל א 3 ן א ^ יו תשוב ; " תהלים ז , טז : "בור כךה 1 ילז 9 רהו ויפל בשחת י ^ 0 ל . " לפי מקצת מן המפרשים , מדובר בשני הפתגמים הראשונים בפעולות הגונות וקונס טרוקטיביות , וכוונת הכתוב היא : כל פעולה , אף אם היא חיובית , יכולה להיכשל , אם מפאת חוסר זהירות או מפני מזל ביש ? . שני הפתגמים האחרונים ( י-יא ) היו כנראה במקורם פתגמים נפרדים , שנסמכו זה לזה בשל המבנה המקביל ובשל הקשרים הלשוניים שביניהם : שניהם מורכבים ממשפטי תנאי , הפותחים במלה "אם , " וממשפטי תשובת התנאי , הפותחים בוי"ו , ובשניהם מופיעה המלה "יונתן : " " אם קהה הבךןל ... נחןלים יגבר" ( י ) " אם ישך הנחש ... ןאין יתרון " ... ( יא ) מבחינת העניין קשה למ...
אל הספר