פסוקים אלה מכילים הערות אחדות , שהקשר ביניהן רופף , על חוסר התכלית שבעמל . בפסוק ד אומר קהלת , כי כל עבודה קשה ויעילה '') כשרון ה >> 3 גשה ( " מונעת על ידי הקנאה , שהיא תכונה נפסדת ( השווה משלי יד , ל : '' וךקב ג 1 צמות קנאה . ( " ואם העמל והשאיפה להצליח מונעים על ידי מוטיבציה שלילית זו , הריהם בהכרח הופכים למכשיר להרס עצמי * . בפסוקים ה-ו מובאות שתי אמרות הסותרות זו את זו , ולשתיהן צורת פתגם : בפסוק ה מגנה קהלת את העצל , "תחבק את יךיו" ( כלומר : יושב בטל ; ראה משלי ו , י ; כד , לג , ( ועל ידי כך הוא "אכל את ב ^ ' ורו" ( כלומר : הורס את עצמו , מתאבד , ( ואילו בפסוק ו הוא אומר , שמעט נחת = ) שלווה ) עדיפה מעמל רב , היינו : מיגיעה קשה , על אף ההישגים שבצידה . בידוע הוא , שהחוכמה השמרנית שיבחה את החריצות וגינתה את העצלות ( ראה , למשל , משלי י , ד-ה ; יב , כד , כז ; יג , ד ועוד . ( ייתכן שבפסוק ה מביא קהלת אמרה ידועה של החוכמה השמרנית , וכנגדה הוא מביא בפסוק ו אמרה משלו , השוללת את הדעה המקובלת , הגם שאין הוא מציין במפורש , שפסוק ה מביע דעה של אחרים . ייתכן אפוא , שהוא מציג כאן פאראדוקס ומ...
אל הספר