בכתובים אלה נוקט המקונן כמה פעמים לשון : 1 > בר ( שמעת , קך ; 1 ת , אמךת , ך ? ת , גאלת , ךאי תה , ( המצביעה לכאורה על כך , כי ה' כבר שמע את תפילתו והושיעו מאויביו . עם זאת , מופיעים כאן גם פעלים רבים בצורת העתיד והציווי המוארך , להבעת משאלה ( אל תעלם אןנף , קונ'קגה , הביקוה , תשיב , תתן , תךדף , ( המעידים על כך , כי המקונן טרם נושע , ועודנו מתפלל להצלתו . לפיכך נחלקו המפרשים לגבי כוונת המקונן בכתובים אלה : יש אומרים כי הקטע שלפנינו הוא כעין מזמור תודה , בו מתאר המשורר את סבלו בעבר ( נב-נד , ( אח תפילתו הנואשת להצלתו ( נה , ( ואת הישועה שלא איחרה לבוא ( נו-נח . ( בעלי דעה זו מודים , כי הצלת המקונן טרם הושלמה , וכי האויבים שמהם הוא ניצל מאיימים עדיין להרגו ( פסוקים נט-סג . ( שכן , אחרת קשה להבין , מדוע הוא מסיים את תפילתו בבקשה מה , ' שינקום באויבים וישמידם ( סד-סו ? . ( אחרים אומרים , כי כל הפסקה אינה אלא המשכה של קינת היחיד מראשית הפרק , וקינה זו מסתיימת בתפילה ארוכה להצלה ולהשמדת האויבים ( נה-סו . ( לפי הפירוש האחרון , ישועת ה' לא באה עדיין , וכל הפעלים בצורת ץבר צריכים להתפרש כ ^ "...
אל הספר